החוק החדש במדינת ישראל מחייב חברות לחלק דיבידנד בשיעור של 6% מהרווחים צבורים, כתחליף לתוספת מס של עוד 2%. לאור זה שאל אותי לאחרונה מנהל חברה:
אם ביתרת העודפים של החברה רשום 9.1 מיליון שקל, ואני מחויב לחלק דיבידנד של למעלה מחצי מיליון שקל (6%), איך זה שבבנק יש לי רק 3.2 מיליון שקל?
זו שאלה נפוצה של מנהלים שלא תמיד מבחינים בין רווחיות לבין תזרים מזומנים. הרווח מצטבר בדוחות בעוד שתזרים המזומנים קובע את יכולת הפעולה של החברה. לפיכך קריטי לדירקטורים להיות מודעים למצב התזרימי של החברה.
תזרים מזומנים לקוי, עלול לגרום לקריסת חברה, גם אם היא רווחית בספרים.
לדוגמא, חברה שלה מכירות יפות אבל מערכת הגבייה שלה לוקה בחסר, חשופה לבעיות תזרים מזומנים שמאלצות אותה להישען על מימון חיצוני (בנק) כדי לממן את פעילותה. מעשית, ככל שהחברה תמכור יותר, היא תזדקק למימון גדול יותר מהבנק.
גם השקעות במבנה, בציוד, או במלאי גדול, עלולות ליצור בעיות נזילות. לכן על הדירקטורים לא רק להסתמך על דוחות כספיים ולאשר אותם, אלא גם לנווט את החברה בין שיקולי תזרים, ניהול סיכונים, ומבנה המימון. קיים מגוון של צעדים לטפל בנושא, וככל שאלו יינקטו מוקדם יותר, היציאה ממצב לא בריא תהיה מהירה יותר.
לעיתים, התפקיד המרכזי של דירקטור חיצוני אינו לאשר החלטות ודוחות, אלא לעצור רגע לפני, ולוודא שהן מחוברות למציאות הפיננסית ולא רק לדוחות הפיננסיים.
ואם יש לכם עדין שאלות או לבטים, בואו נדבר.
אלכס שחם | דירקטור מקצועי. מלווה מנכ"לים ובעלי שליטה
