בתחום המסחרי והעסקי מקובלים שני סוגי נאמנויות.
א. נאמנות מכוח חוק השליחות, התשכ"ה - 1965.
על פי חוק זה כאשר אדם (השולח) מעניק ייפוי כוח לאדם אחר (השלוח) לפעול בשמו, חייב השלוח בחובת נאמנות מוחלטת כלפי השולח. נאמנות זו כוללת:
- מסירה לשולח של כל מידע וכל ידיעה שהגיעה אל השלוח במסגרת שליחותו, לרבות דין וחשבון על פעולותיו.
- לא לשמש מיופה כוח של אדם אחר לאותו נושא, ללא הסכמת השולח.
- לא לעשות פעולות שליחות על דעת עצמו.
- לא לקבל כל טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות מכל אדם אחר, ללא הסכמת השולח.
- להימנע מניגוד עניינים בינו לבין השולח, או מיצירת ניגוד עניינים בין אדם אחר עמו הוא פועל לבין השולח.
- לא להשתמש לרעת השולח בשום ידיעה או מסמך שהגיעו אליו במסגרת שליחותו.
- כל נכס שהגיע לשלוח במסגרת שליחותו שייך לשולח.
החוק קובע כי שלוחו של אדם כמותו וכל פעולה של השלוח מחייבת ומזכה את השולח.
לאור זאת ברור כי כל רווח הנוצר בשליחות שייך לשולח ולא לשלוח, וכך כמובן גם חבות המס במידה ומדובר בפעולה כלכלית / עסקית החייבת במס, והשולח לא יוכל להסתתר מאחורי טענת אי-ידיעה.
השליחות מסתיימת כאשר אחד הצדדים מבטל אותה, או במות אחד הצדדים, או בפקיעת כשירותו המשפטית.
נאמנות לפי חוק השליחות משמשת בדרך כלל לביצוע פעולות משפטיות, כלכליות, ועסקיות מוגדרות, או אד-הוק כגון: ייפוי כוח לחתום על מסמכים, זכות חתימה בחשבון בנק, ייצוג במו"מ, וכיוצ"ב.
ב. נאמנות מכוח חוק הנאמנות, תשל"ט - 1979.
ב. על פי חוק זה, נאמנות היא זיקה לנכס/ים שקיבל אדם (נאמן) מאדם אחר (יוצר הנאמנות), תוך התחייבות לפעול בנכס/ים שקיבל לטובת אדם אחר (הנהנה).
נאמנות יכולה להיווצר על פי חוק, או על פי חוזה, או על פי הקדש.
נאמן חייב בחובת נאמנות מלאה. חובה זו כוללת בין היתר:
- חובה לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם, לפתח אותם, ולפעול ככל הנדרש להשגת מטרות הנאמנות.
- חובה לנהל את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסיו האישיים.
- חובה לנהל דין וחשבון נפרד לגבי נכסי הנאמנות.
- לא לבצע שום פעולה אישית שיש בה ניגוד עניינים עם הנאמנות.
- כל פירות נכסי הנאמנות שייכים אך ורק לנאמנות.
- הנאמן חייב לפעול באמונה ובשקידה להשגת מטרות הנאמנות.
כל רווח הנוצר בנאמנות שייך לנאמנות עצמה, ולכן הנאמן הוא שחייב לדאוג לדיווח ותשלום המס בגינו.
נאמנות יכול שתהיה הדירה (ניתנת לביטול), או בלתי הדירה (לא ניתנת לביטול), על פי הסכמת הצדדים.
בנאמנות על פי חוק הנאמנות זכות הקניין (הבעלות) על נכס הנאמנות עוברת מיוצר הנאמנות לידי הנאמן.
לפיכך נכס שהועבר בתום לב לנאמנות בלתי הדירה, אינו ניתן לעיקול ואינו יכול להוות מקור לגביית חוב של האדם שהעביר את הנכס, אלא אם החוב מוטל על הנכס עצמו.
הנאמנות משרתת בצורה טובה מגוון מטרות:
- העברת נכסים בין דורות במשפחה, כאשר הצד המקבל עדיין קטין, ו/או לא בשל מספיק כדי לקבל את הנכסים
באופן ישיר ולנהלם בעצמו.
- העברת נכסים ליצירת קרן שפע משפחתית לטובת הדורות הבאים.
- העברת נכסים לנאמנות לצורך טיפול באדם חסר ישע, או אדם המוגדר כחסר כשרות משפטית.
- נאמנות לצורך הפרדה בין נכסים לבין מי שיצר אותם, למקרה ש 'הגלגל יתהפך' ומזלו של היוצר יורע.
- העברת נכסים לנאמנות למניעת ניגודי עניינים, וקונפליקטים.